דילמת הסופגניה

השאלה הגורלית איך שמגיע החג היא – סופגניות, כן או לא?

בואו נסגור את זה כבר על ההתחלה, התשובה היא כן.

 

רגע, את לא נטורופתית? (אולי אתם שואלים את עצמכם..)

״אבל זה לא בריא, מלא שומן, סוכר, קמח לבן, קלוריות״!

״וואו אבל מצד שני- איך בא לי״!!

 

אני מניחה שהרבה מאתנו מכירים את הקונפליקט הזה.

מצד אחד, חשק, תאווה, עונג, שהרבה פעמים אנחנו מחשיבים כמילות גנאי כאשר מדובר בסופגנייה. זו שעתירת קלוריות, אסורה, שאחרי שאכלנו אותה יש לנו רגשות אשם. זו שאנחנו מרגישים שאי אפשר להפסיק באחת, מבטיחים לעצמנו ש- אחת ביום/בחג/רק בהרמת כוסית במשרד, שמחר חדר כושר, רק רבע..

שאם אכלנו אנחנו מרגישים שהגזמנו או אפילו חטאנו!

ושמהצד השני, אנחנו רואים אותה בכל מקום (ועוד הרבה לפני תחילת החג..), בשלל טעמים ומילויים ואנחנו, מה לעשות, פשוט רוצים אותה!!

נוצר לנו לופ בין הניגודים- בין הפיתוי לאסור.

לופ כזה שמחבל לנו בדרך ומרחיק אותנו מבריאות.

 

איך?

 

קודם כל כי הדינמיקה הזו מייצרת המון מתח, מזרזת את הדרך לאובדן שליטה, התקפי זלילה והרבה נקיפות מצפון ובושה. ואם לא די בכאב הזה- התשוקה לדברים ה״אסורים״ רק גוברת ואז האשמה והרצון לשבור את הכלים וכך הלאה.

אז לא פלא שמגיעים להתקף זלילה ואשמה שאין להם סוף?

 

אולי אפשר לשים רגע בצד את השאלות של- כמה סופגניות מותר לאכול? האם יש סופגנייה בריאה? כמה שיעורי ספינינג או ריצה צריך כדי לשרוף את הקלוריות של סופגנייה אחת?

 

אני רוצה להציע כיוון אחר,

 

של יותר חיבור לגוף שלנו, לזהות את אותות המצוקה או לחילופין ההנאה, להיות קשובים לו, להבין את הצורך העמוק שלנו (שיכול להיות צורך בפינוק, מנוחה, נחמה,הנאה, יציבות, מגע ועוד).

סליחה אם זה נשמע קלישאתי או ״רוחני״ אבל תשארו איתי רגע,

כמה דקות של חיבור לגוף,  לשאול את עצמי- איך אני מרגיש/ה? , מה אני צריך/ה עכשיו? ומה אני יכול/ה לעשות עבור עצמי עכשיו שימלא את הצורך הזה?

זה יכול לחולל שינוי משמעותי בבחירות שלנו.

 

עם פחות איסורים, הפחדות, חוקים נוקשים ואיפוק האינסופי (בכלל ובאשר לאכול בפרט)- אני יודעת שיש הרבה יותר יכולת לבחור נכון ובריא עבור עצמנו.

 

כשאנחנו הופכים את הסופגנייה לאסורה או מסוכנת ועסוקים כל הזמן בלהגביל- אנחנו בדרך כלל גם אוכלים בהיחבא, בחטף (כאילו זה לא באמת קרה), באשמה ובחוסר הנאה.

הראש שלנו כל הזמן מתעסק בזה, אנחנו לא חווים את הסיפוק שהיינו כמהים לו, הוא נשאר לבעבע בתוכנו ובסופו של דבר נרצה לממש אותו, לפרוק כל עול וסיכוי גדול יותר שנגיע להתקף זלילה ותחושת חוסר שליטה .

 

אז בואו נעצור וננסה כיוון אחר – הקשבה אמיתית וכנה לעצמנו, לרצונות ולצרכים שלנו- שיכולים להוביל אותנו למקום המתוק הזה- שיכולת הבחירה בידנו ואז באמת נוכל לדעת מהן הגבולות הנכונים לנו – ולבחור האם לאכול או לא.

היום אולי יהיו שתי סופגניות, פעם אחרת שלוש, פעם רק אחת ופעם בכלל לא.

לא כי אסור, פשוט כי כרגע לא נרצה.

 

וכשהתשובה היא כן – לתת לעצמנו לחוות את ההנאה והטעם שהדבר הזה מעורר בנו, לאכול בגלוי, בנוכחות, לתת לריבה לנזול… להתענג באמת!

 

חנוכה שמח וטעים

שירי

עוד מאמרים מעניינים:

בא לכם/ן לשתף? :)

אין במידע ובייעוץ הניתן באתר זה כדי להוות תחליף לייעוץ רפואי, עצה לשימוש, שינוי או הפסקת שימוש בתרופה כלשהי.
יש תמיד לפנות לגורם מוסמך לפי ביצוע שינויים רפואיים ושימוש בתוספי תזונה.

אין להסתמך על המידע כמקור מידע יחיד, שימוש ו/או צפייה בנתונים באתר מעידים על הסכמתך לתקנון האתר ותנאי השימוש.

נשמח שתצטרפו אלינו בדרך לחיות
בריא, זוהר וממגנט יותר :)

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ונשמח לשתף אתכם בעדכונים, מבצעים מיוחדים ותכנים מעניינים בנושא אורח חיים בריא מבוסס הנאה.

עם ההצטרפות קבלו מאתנו הטבה של 10% הנחה בקניה הראשונה באתר

תודה שהצטרפת למועדון MgNETIC

קוד קופון: MG10